אז השבת, האיש שלי "סגר" בבית.
אנחנו מהזוגות שחופרים.
חופרים על כל דבר.
כלכלה,פוליטיקה,הורות,יהדות-כל נושא שתתנו לנו, נמצא מה להגיד עליו, להחליף דעות וסתם להכיר אחד את השני יותר טוב גם אחרי 9 שנים יחד :)
אמנם צור פתח סיפריית השאלה שיש בה מדפים שלמים בבית שמוקדשים לספרי היסטוריה\דוקו\כבר לא עוקבת ולי יש מדף אחד אך משובח ביותר של הספרים שאני אוהבת-אבל אנחנו פיטים.
ותשאלו למה?
כי אני לא קראתי ולו ספר אחד משלו.
והוא קרא כבר שניים מהמדף שלי. (
ה-אימוג'י האהוב על נשים צודקות)
אחד מהם הוא הספר "אינטלגנציה אבהית" של ד"ר עלי כץ. ספר חובה לכל גבר ואבא בישראל ובעיקר בעיקר-ספר חובה לנו *הנשים*. ספר שובר מיתוסים. מרגש. עמוק. שנותן זוית הסתכלות ייחודית ובת ימינו על תפקיד האבא אז והיום והקשר בין זה לבין מערכת היחסים שעליה ייבנה הקשר עם הילדים.
בשבת אחה"צ בעוד הילדים קורעים את הבית לגזרים, החלה שיחה בינינו על אבהות.
צור קצת מאוהב בעלי, לא נעים לומר ;)
והוא החל לשתף אותי בתובנות שלו מהספר הנפלא הזה שהוא גמר ביומיים ואני בשבועיים(סתם כי אני דחיינית כרונית)
ובמקום שאני אעשה לכם רשימת תובנות החלטתי לכתוב את זה מנקודת המבט שלנו,הנשים:
החכמות,החזקות,בעלות האינטואיציה,היודעות כל-בעיקר מה שקשור לילדים שלנו.
ולפני כן אני רוצה לומר שהאיש שלצידי, בדרכו ובסבלנות אין קץ בנה ועודו בונה קשר עם שלושת ילדינו שאני לעיתים אפילו מקנאה בו,קשר חזק,אינטואטיבי,עמוק ואבהי כאשר היו לו(וגם לאגו שלי) כל הסיבות בעולם לוותר עליהם. כן אני קוראת לזה לוותר עליהם.
תשבו.
זה ארוך :)
מקווה שישתלם לכם.
"מאמי, תחזיק אותו ככה, לא ככה, זה לא טוב לו"
"מאמי, הוא לא אוהב את זה ככה, תעשה חדש!"
"מאמי, תן לי. אני יעשה, אתה סתם מסתבך"
"מאמי, נו...לא ככה,הוא אוהב את המלפפון עגול,חתוך ומקולף"
"מאמי,תחמם לו את האוכל בדיוק 2 דקות, תן לו את המזלג הכחול ואל תשכח גם להכין לו סלט קצוץ אבל את העגבניה תקלף. טוב מאמי?"
אני יודעת הכל.
אני יודעת מה נכון לילדים.
מה הם אוהבים.
איך הם מרגישים.
מה הם צריכים.
אני יודעת.
ואתה, אבא שלהם, לא יודע.
לא, לא , כי אתה באמת לא יודע.
כי אני יודעת יותר טוב.
אתה תמשיך ותתעסק בלהביא כסף.
ואני, גם כשאהיה בעבודה אגיד לך איך להרגיע את טל, מה להכין לאיילת ובמה ישי אוהב לשחק.
אני יגיד לך מה הם מרגישים בכל רגע נתון.
אני האשה, היודעת כל, האמא שקנתה את הבלעדיות בטאבו בכל הקשור לילדים שלנו.
אתה? תעשה בדיוק מה שאני אומרת.
לא, מאמי, אתה אבא מהמם, באמת מהמם, אבל בדרך שלי.
הם פשוט רגילים אליי ולא אליך. אל תיעלב.
אתה פשוט....אממממ איך לומר? גבר.
גבר שהוא אבא שווה ליצור נטול אינטואיציות וללא טיפת יכולת סינכרון\הרגעה של שלושה ילדים קטנים.
הם אמנם יגידו "אבא" כבר בהתחלה, ירוצו אליך כשתיכנס הביתה ויחכו כל אחה"צ שתשחק איתם על השטיח.
אבל אז אתה מגיע, משחק איתם קצץ
או בעברית "מעסיק לי אותם" כדי שאוכל להכין ארוחת ערב כי הרי אני יודעת איך,כמה ולמה ואתה-לא.
ואז אותו סשן קבוע של צרחות "אני רוצה שאמא תקלח אותי, לא אבא!" ואני מתעצבנת "מה זה משנה מי מקלח? זו אשמתך!"- אתה אשם.
ותוך כדי ההאשמות אני גם קצת גאה ושמחה שהגוזל שלי בוחר פעם אחר פעם *בי*.
בוסט לאגו מה יש?
עד הלילה.
אני מאכילה,מלבישה,לוקחת,מחזירה,
ואז בלילה כשאני מעירה אותו כדי לגשת לפעוט הצרחן שלי, הוא צורח "אמאאאאאא" ואני מגיעה ותוך דקה הפלא ופלא-שקט.
והוא חוזר לישון.
ואני נותרת עם המחשבות-
ואולי אני לא יודעת.
ואולי אפנה מעט מקום לאבא שלהם.
לאיש שלי.
לאבי ילדיי.
אולי אנסה לתת לו מקום בלב ההורות שלנו.
שלנו. לא שלי. "שלנו".
הוא יודע.
הוא יצטרך אולי להתאמץ קצת יותר כדי לדעת אבל הוא באמת יודע.
הוא יודע להכין חביתה-בדרכו.
ולהרגיע את התינוק שלנו בדרכו.
ולחבק ולנחם את בת ה3 שנפלה מהמגלשה.
ולקלח,להלביש, להאכיל,לספר סיפור ואפילו-
להרדים.
הוא יודע.
להיות אבא לא שווה להיות חסר רגשות ונטול אינטואיציות.
להיות אבא לא שווה לקבל הוראות מאמא איך כמה ולמה בכל רגע נתון.
להיות אבא זו קודם כל ההחלטה שלי-בת זוגו,אשתו,אם ילדיו.
להיות אישה של אבא זה להבין שיש לו הדרכים שלו,הכישורים שלו, הדרך שלו להביע אהבה לילדים שלנו, הדרך שלו לקלח ולהיות שם בשבילם.
לא רק להיות זה שמשחק או נהג המונית המשפחתי.
להיות אבא זה לא שווה "עוד ילד" שאני צריכה לגדל או "מעסיק רישמי של הילדים בעת הצורך" וגם לא "הכספומט" ו"הצייד".
להיות אבא זה להיות עוגן לילדים שלנו.
להיות שם ברגעים המרגשים,המתסכלים,השמחים והעצובים.
להיות שם בשביל הילדים שלנו. יחד.
כי אין לאף אחד מאיתנו בלעדיות על הלב שלהם.
ואבא יכול להיות גם רגיש,מחבק,מנחם ואוהב למרות שהוא....אמממ...נו....הדבר הזה-
גבר.
ואני
האמא
החכמה
המהממת
והצודקת
למדתי שדרכו אמנם שונה משלי אבל כ"כ דומה למה שאני רוצה לילדים שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה