יום שבת, 28 באפריל 2018


אז כמו שהבטחתי הפינה שלי #שעת_סיפור יוצאת לדרך.
אחרי התלבטויות רבות עם איזה ספר ילדים להתחיל ובעזרתה של אחותי הנפלאה התקבלה ההחלטה להתחיל בסיפור ילדים מוכר, קלאסיקה ישראלית נפלאה ואהובה על כולנו-
אליעזר והגזר🥕
מאת-לוין קיפניס.
תשארו עד הסוף כי זה הולך להיות מסר מאד לא בנאלי.
תקציר למי שבמקרה שכח-
סבא אליעזר הוא גנן, יש לו גינה ובה הוא שותל גזר.
לאחר כמה שבועות הגזר גדל וסבא אליעזר ניסה להוציא את הגזר מהאדמה והוא לא צלח. הגיעה סבתא אלישבע, הנכדה אביגיל, הבה הב הכלב, לקיק החתול והעכבר עדיין לא יצא.
האחרון שהגיע היה העכבר והופ הגזר יצא.
כולם שמחו, גירדו את הגזר ואכלו לתאבון.
העכבר,החתול והכלב קיבלו דיסה מתוקה וכך הסיפור נגמר.
יש כאן מסר גלוי שכולנו יודעים לשנן יפה מאד-
מסר של שיתוף פעולה מסר נוסף סמוי קטן שלא משנה הגודל אלא הרצון והמאמץ (דווקא העכבר הוא זה שבזכותו הצליחו להוציא את הגזר) וכמובן עוד כל מיני מסרים של עבודת צוות וכד'.
שניהם מסרים חשובים.
אבל אני דווקא רוצה להתמקד במסר אחר, מסר משמעותי שקורה בסוף הסיפור.
את סוף הסיפור אנחנו קוראים בד"כ ברפרוף ולא מספיק שמים לב, בעצם מה קרה בסוף?
העכבר, החתול והכלב לא יכולים לאכול גזר, אז סבא אליעזר הגיש להם דייסה מתוקה.
זה נראה לנו מובן מאליו, ברור וכאילו מן "נו מה את רצינית אפרת, זה המסר?"
ואני אומרת כן.
כן זה המסר.
חמלה.
כמה יופי יש במילה הזו וכמה שהיא לא מובנת מאליה.
כלפי בעלי חיים, כלפי אחים, כלפי חברים, כלפי סתם קבצן ברחוב, משפחה קרובה או רחוקה.
חמלה בניגוד למה שאנחנו הרבה פעמים חושבים אין פירושה רחמים.
חמלה במילון-
ביטוי של טוב־לב מיוחד כלפי הסובל. חמלה נובעת מתוך אמפתיה.
אמפתיה במילון -היא תהליך פסיכולוגי, רגשי-שכלי, שבו אדם קולט ומבין במידה מסוימת את מצבו הנפשי של הזולת. תהליך זה דורש יכולת לקלוט ולהבין מצבים נפשיים של הזולת, הנקראת יכולת אמפתית.
היכולת שלנו לשים את עצמנו במקום של מי שעומד מולנו.
ילדים נולדים עם התכונה הזו בבסיס הנפש שלהם, לעיתים אנחנו אלה המחוספסים שרואים נמלים ברחוב ודורכים, שומעים יללות של חתול קטן אבל עוברים הלאה, עוברים ליד קבצן ונו..הוא בטח נרקומן וגם על הילד האלרגי מהגן של הבת שלנו יש לנו הרבה מה להגיד ו"אוף! נמאס כבר אי אפשר למרוח לו כלום בלחם בגללו!".
אנחנו לא שמים לב כמה היומיום שלנו מציב לנו הזדמנויות להביע חמלה ואמפתיה לאחר, אנחנו עוברים לידם ולעיתים אנחנו פשוט שוכחים.
לדאוג למי שסביבנו.
לשים לב לפרטים הקטנים.
לצרכים של האחר.
להביע אמפתיה כלפי הילדים שלנו שלומדים דרך אותה דוגמא אישית.
להיות אנשים שחיים ככה.
כדרך חיים.
ממש כמו סבא אליעזר שיכל בקלות לשכוח אותם, לזרוק להם אולי כמה חתיכות גזר ולהגיד "מה אבל נתתי", ברגע הזה הוא בחר אחרת, הוא בחר לחמול וגם על הדרך להשיב תודה על העזרה שלהם.
ואיך נהפוך את כל זה לשיח עם הילדים שלנו, בני 3 או 4?
אילו שאלות נשאל? ואיך נכוון את הילדים ליצירת שיח משמעותי?
-איזה מעשה טוב סבא אליעזר עשה עם החיות?
-אילו תכונות היו בסבא אליעזר?
-מה את\ה חושב\ת על זה?
-מה אנחנו לומדים מסבא אליעזר?
-האם אתה נזכר במעשה טוב שהביע אמפתיה כלפי האחר?
הסבירו לילד מה היא אמפתיה במילים פשוטות-להבין מה החבר מרגיש, לעזור לו, אל תסתבכו יותר מדי, גם אם זו לא בדיוק ההגדרה-לגילאים שלנו זה מספיק.
תחברו את זה לחיי היומיום של הילד שלכם.
אל תדברו גבוה מדי, שיח פשוט ונעים עושה עבודה נפלאה.
תנו לילד שלכם לשתף מעצמו, לשאול שאלות, פיתחו ביחד עוד ספר או גוגל וקיראו משהו יחד או ראו סרטון יחד.
תנו דוגמאות מחיי היומיום שלכם והמלצות לפעולות שמביעות אמפתיה כלפי האחר ביומיום, לדוגמא: לעזור לחבר שנפל, לשבת ליד חבר שלא רוצים לשבת לידו, לא לדרוך על נמלים ברחוב, אם לילד שלכם יש חיית מחמד הרגילו אותו לתת לו אוכל קודם כל או להוציא אותו לטיול וכן על זו הדרך.

כמה דגשים-
כדי שמסר ייטמע בילד דרך סיפור צריך לחזור ולקרןא את הסיפור כמה פעמים, פתחו שיח שוב ושוב על הנושא וכל פעם נסו לשכלל ולעבות את הנושא דרך שאלות מאתגרות יותר, בהתאם כמובן לגיל הילד.
בנוסף, כל סיפור הוא הזדמנות ליצירה או פעילות משותפת-
זה יכול להיות דף צביעה חפשו בגוגל, מחברת מעשים טובים, פיסול בפלסטלינה, "מסעדה" בה אתם מזמינים 2 חברים לאכול סלט גזר שהילד שלכם הכין ועוד ועוד.
תהיו יצירתיים סומכת עליכם 😊

עד כאן להשבוע.
מקווה שהחמתם ונהנתם❤
מוזמנים לשתף, לתייג ולהזמין חברים ללמוד יחד על סיפורי ילדים.
ניפגש בשבוע הבא ב #שעת_סיפור על ספר נוסף.

באהבה רבה, שלכם,
אפרת וקסלר.

הפינה החדשה שלי #שעת_סיפור יוצאת לדרך ממש השבוע ואני ממש מתרגשת.❤️❤️
תמיד אהבתי ספרים.
כילדה קראתי ספר בשבוע , כאשת מקצוע אני מוצאת עצמי "בולעת" ספרים כל הזמן וכאמא אין יום שלא עובר בלי שאקרא סיפורים לילדיי.
אני אוהבת את הרגעים האלה בהם הם יושבים עליי או לידי, מתבוננים בתמונות הספר בעיניהם הסקרניות, שואלים אותי מה זה, למה ואיך, מחזירים אותי אחורה אם דילגתי על דף בטעות ובעיקר משאירים אותי עם כ"כ הרבה תובנות ותהיות חדשות-ישנות אודות חברות, סבלנות, אחדות, שיתוף פעולה, גמישות, עצמאות או פשוט אודות החיים עצמם.
יש תמיד את הרגעים האלה אחרי הסיפור שאני שואלת אותם והם מספרים לי במילים שלהם מה קרה שם בסיפור, מה היה מעניין, מה פחות, מה אהבנו ומה אנחנו לוקחים איתנו לחיים שלנו.
הרגעים האלה שווים זהב.
קורה שם קסם שאי אפשר להעביר אותו בשום דרך אחרת.
סיפור הופך את החוויה של הילד לממשית.
הופך את אותה תכונה, מסר או רצון למציאותי.
לבר השגה.
למשהו שאנחנו יכולים להשתמש בו אנחנו בחיים שלנו.
סיפור מפעיל לילדים שלנו את הדימיון.
מייצר שיח פשוט ונעים בינינו, ההורים לילדים שלנו.
שיח פתוח. כזה שמזמין שאלות והיכרות טובה יותר עם הילדים שלנו.
בדרך כלל הוא כלול בטקס שינה וכנראה שלא בכדי, כמה כיף לילד ללכת לישון עם סיפור מצחיק או מרגש בראשו.
ומתוך כל זה הפינה שלי #שעת_סיפור נולדה.
❤️אז מה יהיה כאן?
הפינה תתחלק לשלושה חלקים:
1.תקציר הסיפור למי שלא מכיר.ה את הסיפור וגם כדי לרענן אתכם קצת 
2.ממני אליכם. תובנות שלי מהסיפור.
3.המלצות לשאלות מכוונות ושיח עם הילד.ה שלכם מתוך אותו סיפור.
4.בחלק מהפעמים אעלה גם רעיון לפעילות הורה-ילד שניתן לעשות יחד בשעות אחה"צ.
❤️למי מיועדת הפינה?
הורים לילדים מגיל 3 עד 6.
אשתדל לגוון בסיפורים.
❤️מה יוצא לי מזה?
נלמד יחד כיצד להפוך כל סיפור לכלי חינוכי פרקטי דרך שיח עם הילדים שלנו.שיח נעים, קשוב ומזמין.
נלמד יחד כיצד לשים לב לפרטים הקטנים שיש בכל סיפור ילדים וכמה ניתן ללמוד מהם.
נלמד יחד איך להפוך את רגעי הסיפור לזמן איכותי עם הילדים שלנו.
דרך הסיפור אשתף אתכם בתובנות שלי מההורות שלי, מהקליניקה, מהעבודה המקצועית שלי הורים ומחיי שלי.
❤️מה אתם צריכים לעשות?
לעשות לייק לדף שלי ולוודא שאתם עוקבים 
להזמין חברים ולתייג אותם כאן למטה כדי שגם הם יהנו מהפינה הנפלאה הזו.
"מה, אז עכשיו אני אצטרך לקנות כל מיני ספרי ילדים שישבו על המדף?"
לא! הפינה הזו מתבססת על ספרי ילדים שיש לרובנו בבית, קלאסיקות, סיפורים מוכרים שאתם קוראים לילדים שלכם לפחות ערב אחד בשבוע 
ואם וקרה ואין לכם את הספר שעליו הפוסט יספר, זו הזדמנות מצויינת לחידוש המלאי 
מחכה לכם ממש השבוע בפוסט הראשון!
אפרת.

#מחשבה_יוצרת_מציאות
היום זה היכה בי.
היום הדבר הזה התחדד לו עוד יותר.
והדהד לו כל היום בראש.
זה לא שלא ידעתי.
ידעתי. אבל האסימון נפל לי היום.
המנהלת שלי העבירה לנו הכשרה נפלאה על כוחן של מחשבות.
אני עובדת עם ההורים בקליניקה בדיוק על זה.
על המחשבה שלהם.
על מה שהם חושבים על הילד שלהם.
ועל איך שהם מתבוננים בו או בה.
אני לא מנחת הורים שמדברת בשפה של "קחו כלים וניפגש פעם הבאה".
כלים תוכלו למצוא בגוגל ב"שאל אותי כיצד".
אני מאמינה בתהליך פנימה, תהליך שמנסח את הזהות ההורית של האנשים שאני פוגשת.
רק ככה יגיע שינוי אמיתי. עמוק. מאפשר. ולא קוסמטי.
ואני דווקא אדבר עליי ולא על הלקוחות שלי.
איילת, בת ה4 וחצי שלי, אהובת ליבי ונפשי.
ילדה מלאה בקסם, חכמה, כישרון ואהבה-
המראה של חיי.
המראה שלי.
הבוקר שלנו החל באיחור
איילת קמה על רגל שמאל
אני הוספתי טונה של נפט למדורה
העייפות והעומס מכבידים עליי
כמעט כל אחה"צ אני בקליניקה
ובערב אני לומדת או זמינה ללקוחות
בחירה לא פשוטה שלי.
אבל שלימה.
צעקתי.
לא הייתי נחמדה איתה בכלל.
הייתי חסרת סבלנות,
מה שאני יכולה לומר לא קורה לי הרבה,
שריר הסבלנות אצלי התפתח עם השנים בעבודתי עם הורים
ביקשתי
והיא בכתה
צעקתי
והיא בכתה
היא עשתה פיפי על הרצפה כי השירותים היו תפוסים
וזה קרה 5 דקות לפני שהיינו אמורים לצאת
וזהו.
נשברתי.
צעקתי כ"כ חזק שכבר לא הכרתי את עצמי.
ישי הביט בי המום.
טל החלה לבכות.
נכנסתי לחדר, בכיתי.
תוך כדי שלחתי לאיש הודעה שכבר היה בבסיס מאמש.
שנמאס לי.
והילדה הזו מוציאה לי את המיץ.
שאני לא מוצאת בה דבר אחד טוב.
ודי כבר.
מתפרקת.
נרגעתי. נשמתי.
חיבקתי.
שמתי בגן.
יצאתי מהגן ושוב בכיתי.
בכיתי שאין בליבי מחשבה אחת טובה על הבת שלי.
בכיתי שהיה בי כ"כ הרבה כעס על הילדה שלי, שסה"כ רצתה אמא מחבקת וסבלנית באותו רגע וביקשה את זה-בדרכה.
ואז לקוחה מתקשרת אליי בבוקר ואומרת לי "את בטח אמא מדהימה" ואני מהנהנת לעצמי ואומרת לעצמי כמה אני לא.
ושוב,
כמה כח יש למחשבה.
שלילית
או
חיובית.
וכאילו משמים נשלחה לי ההכשרה של המנהלת שלי, על כח המחשבה.
כמה כח יש בלחשוב טוב.
בלראות את הטוב בהם.
בלי כל השכבות והמסכות.
נחשוב שהם עקשנים-הם יהיו כאלה
נחשוב שהם דעתנים-הם יראו לנו מה זה
ממש נבואה שמגשימה את עצמה.
לא סתם יש בכח המחשבה לרפא, לאהוב ולגרום לאנשים להרגיש טובים ונפלאים כמו שהם.
זו הייתי אני להיום.
אלה התובנות שלי.
אלה החולשות שלי.
הבחירות שלי.
מה שאני.
טועה, נופלת, צועקת, בוכה,קמה, שוב נופלת
ואז שוב קמה.
ואת איילת אני אוהבת בכל ליבי.
היא יודעת זאת.
אני יודעת.
והיא תדע שהיא גדלה לאמא שיודעת לבקש-
סליחה.
ולומר טעיתי.
ולהבטיח לה שכל יום אמא תכתוב עליה שני דברים טובים בסוף היום.
כי בכח המחשבה של אמא שלה לרפא הכל.
גם את הטעויות.
חמץ.
*ח*ייבת
*מ*וכרחה
*צ*ריכה.
שלושת מילות הקסם שלנו, האמהות המושלמות.
שרוצות שהכל יהיה מתוקתק
שהילדים תמיד יקשיבו
ולא יתחצפו
ויגידו לנו כמה אנחנו חכמות
ודואגות
שהכביסה תמיד תהיה מקופלת
שילכו לישון יפה כל ערב ולא יקומו בלילה
שהכלים בכיור לא יחכו לבוקר
שלא נצעק
ולא נתעצבן
שנהיה תמיד מכילות,סבלניות ומהממות
ולא פחות חשוב-רזות
שתמיד תהיה ארוחה חמה וסלט קצוץ דק-דק על לארוחת הצהריים.
כי אנחנו חייבות מוכרחות וצריכות להוכיח לעולם שאנחנו יכולות הכל.
שאנחנו נשים ונשים יכולות לעשות שני דברים יחד ולצלוח את זה בקלות.
שיש לנו כוחות על.
ללדת ובאותו שבוע ולקום למחרת לקחת את הילד הגדול לגן.
לקום לעבודה בבוקר מאופרות ומחוייכות
להגיע הביתה אחרי יום עבודה ותמיד להיות מפוקסות
את אישה-את חייבת.
את אישה-את מוכרחה
את אישה-ואת צריכה
להיות 100 אחוז מהזמן עדינה, מתוקה, יפה, חדה ורזה.
את אישה?
את אמא?
דעי לך שלנצח תידרשי להיות מושלמת.
ולנצח תצטרכי להוכיח שאת ראויה לתואר הזה.
ואז מגיע חג פסח ומזכיר לנו שאת החמץ הזה
את המוכרחות והצריכות אנחנו מחוייבות לבער.
להוציא מתוכנו.
להיות אנחנו בלי כל הצריכות הזה.
בלי לחשוב מה אנחנו צריכות
או מה אנחנו חושבות שאנחנו חייבות
אלא פשוט להיות אנחנו
סלחניות על מה שלא הספקנו היום
ואולי גם לא נספיק מחר.
לאהוב את מי שאנחנו
את הלא-מושלמת שאני
ושאין לי שום צורך להוכיח לאף אחד
כמה אני טובה
ככה כמו שאני
אני לא חייבת כלום
לא מוכרחה כלום
לא צריכה כלום
ואת החמץ הזה אני מבטיחה להבעיר מתוכי.
לילדים שלי יש אמא לא מושלמת
לבעלי יש אשה לא-מושלמת
למקום העבודה יש עובדת לא מושלמת
ללקוחות שלי בעסק יש מנחת הורים לא מושלמת
להורים שלי יש בת לא מושלמת
לאחים שלי יש אחות לא מושלמת
לחברות שלי יש חברה לא מושלמת
וככה אני הכי טובה.
כשאני לא מושלמת.
לא חייבת.
לא מוכרחה
ולא צריכה
לאף אחד.
קודם כל לעצמי.