זה שוב אני.
הפעם אני כותב לכם, אמא ואבא שלי.
"מספיק כבר לעשות קקי בתחתונים, אתה גדול! קח אחריות כבר!" כך אמא אמרת לי לפני כמה ימים.
הסתכלתי עלייך מבויש, כאילו לא מאמין, עצוב ונכלם. ואת? את כל עולמי אמא. אני כזה קטן ואת כזו גדולה. ראיתי כמה הצטערת, החלפת לי בגדים וחיבקת אותי ואפילו ביקשת ממני סליחה שכעסת עליי.
אני מצטער אמא שקשה לך בגללי אבל תביני שזה לא בכוונה כדי להכעיס אותך, אני מפחד לעשות קקי בשירותים, באמת מפחד. ממה את מפחדת אמא? את בטח מפחדת ממשהו, בטוח בטוח.
את יודע אבא?
באותו יום שאמרת לי "אני סומך עליך שתעשה קקי בשירותים" וכמה דקות אח"כ ביקשתי להתלבש בעצמי ואמרת לי "אתה קטן חמוד שלי", קצת יצאתי מבולבל אבא. אני גדול רק לקקי בשירותים ולהתלבש לא? אז אולי אני ישים הפוך את החולצה ותצטרך ללמד אותי אבל אם לא תיתן לי הזדמנות מי כן יתן לי?
וכשביקשתי ממך אמא להוריד כביסה, לערוך שולחן,לשטוף ידיים,לקחת מים,לטפס למגלשה בעצמי-בכולם אמרת לי "כשתגדל...אתה רק בן שלוש".
אז רגע לא הבנתי אמא, אבא, אני גדול לקקי באסלה וקטן למלנטה דברים אחרים שאני רוצה לעשות *לבד*?
אתם מאמינים בי בכלל? סומכים עליי?
כי אני לא מרגיש ככה.
לא, אני לא חושב שאתם לא אוהבים אותי, אני יודע שכן...אני אני יודע!!!! אתם פשוט רוצים שהכל יהיה בדרך שלכם כי זה הכי מהר והכי פשוט והכי מוכר ואז ואז....אתם מפספסים אותי.
אם אני גדול כדי להיות בלי חיתול-אני גם גדול כדי להתלבש בעצמי ולנעול נעליים ואפילו לחתוך סלט ביחד איתכם!
אני יכול.
אני בן שלוש.
אני רוצה שתתנו לי לנסות, אתם יודעים מה יקרה מקסימום? אני יצליח.
וואי וואי וואי אתם לא מבינים כמה אני שמח וגאה כשאתם מחזקים אותי ואומרים לי שאתם גאים בי. אני לא צריך משחק חדש וגם לא גלידה וג'ימבורי, זה כיף, שלא תגידו אח"כ שאמרתי שאני לא אוהב חחחח אבל אם אתם רוצים שכשאני יגדל אני ינסה ויפול ויקום ושוב ינסה ואולי גם שוב אפול אתם צריכים להאמין שאני בכלל יכול לנסות.
אמא,
אני יודע שקשה לך שאני עורך את השולחן והצלחת קצת עקומה והכוס לא במקום.
ואני יודע שכשאני מוריד כביסה לוקח לי רבע שעה ולא 3 דקות.
ואני יודע שאני לובש את החולצה בבוקר הפוך זה מעקב אותנו-אז אולי נתאמן אחה"צ לשים חולצה כמו שצריך?
ואני יודע שאת רוצה לשטוף לי ידיים כדי שלא אטפטף על כל הרצפה במטבח ויהיו לך שחורים כאלה ברצפה.
אבל אמא בבקשה תנסי.
ואבא, תעזור לאמא לנסות, אל תרחיק אותי כשאתה צובע את הנעליים הגדולות של הצבא, תן לי גם לנסות ואל תשקה לבד את הלואיזה-אני יכול! תן לי לנסות ותגיד לאמא שאני אפילו יכול לנקות ארונות לפסח ולהראות לה כמה אני גדול!
אני יודע שקשה לכם אבל תנסו.
תנסו לתת לי לנסות.
תנו לי ההזדמנות להיות ילד כמו שאני ולעשות זאת בדרכי שלי, למרות האיטיות והקלמזיות שלי-ככה זה ילדים. כל החברים שלי כאלה.
כל פעם תתנו לי לעשות משו אחד בעצמי.
רק אחד.
תהיו לידי.
תראו לי.
תתקנו אותי-אבל בחיוך.
תשמרו איתי על קשר עין כי אני עוד צריך אתכם פה קרוב.
תאמינו בי.
תסמכו עליי.
אבל באמת.
כי יום אחד אני אגדל ואצטרך להאמין בעצמי-בעצמי.
הפעם אני כותב לכם, אמא ואבא שלי.
"מספיק כבר לעשות קקי בתחתונים, אתה גדול! קח אחריות כבר!" כך אמא אמרת לי לפני כמה ימים.
הסתכלתי עלייך מבויש, כאילו לא מאמין, עצוב ונכלם. ואת? את כל עולמי אמא. אני כזה קטן ואת כזו גדולה. ראיתי כמה הצטערת, החלפת לי בגדים וחיבקת אותי ואפילו ביקשת ממני סליחה שכעסת עליי.
אני מצטער אמא שקשה לך בגללי אבל תביני שזה לא בכוונה כדי להכעיס אותך, אני מפחד לעשות קקי בשירותים, באמת מפחד. ממה את מפחדת אמא? את בטח מפחדת ממשהו, בטוח בטוח.
את יודע אבא?
באותו יום שאמרת לי "אני סומך עליך שתעשה קקי בשירותים" וכמה דקות אח"כ ביקשתי להתלבש בעצמי ואמרת לי "אתה קטן חמוד שלי", קצת יצאתי מבולבל אבא. אני גדול רק לקקי בשירותים ולהתלבש לא? אז אולי אני ישים הפוך את החולצה ותצטרך ללמד אותי אבל אם לא תיתן לי הזדמנות מי כן יתן לי?
וכשביקשתי ממך אמא להוריד כביסה, לערוך שולחן,לשטוף ידיים,לקחת מים,לטפס למגלשה בעצמי-בכולם אמרת לי "כשתגדל...אתה רק בן שלוש".
אז רגע לא הבנתי אמא, אבא, אני גדול לקקי באסלה וקטן למלנטה דברים אחרים שאני רוצה לעשות *לבד*?
אתם מאמינים בי בכלל? סומכים עליי?
כי אני לא מרגיש ככה.
לא, אני לא חושב שאתם לא אוהבים אותי, אני יודע שכן...אני אני יודע!!!! אתם פשוט רוצים שהכל יהיה בדרך שלכם כי זה הכי מהר והכי פשוט והכי מוכר ואז ואז....אתם מפספסים אותי.
אם אני גדול כדי להיות בלי חיתול-אני גם גדול כדי להתלבש בעצמי ולנעול נעליים ואפילו לחתוך סלט ביחד איתכם!
אני יכול.
אני בן שלוש.
אני רוצה שתתנו לי לנסות, אתם יודעים מה יקרה מקסימום? אני יצליח.
וואי וואי וואי אתם לא מבינים כמה אני שמח וגאה כשאתם מחזקים אותי ואומרים לי שאתם גאים בי. אני לא צריך משחק חדש וגם לא גלידה וג'ימבורי, זה כיף, שלא תגידו אח"כ שאמרתי שאני לא אוהב חחחח אבל אם אתם רוצים שכשאני יגדל אני ינסה ויפול ויקום ושוב ינסה ואולי גם שוב אפול אתם צריכים להאמין שאני בכלל יכול לנסות.
אמא,
אני יודע שקשה לך שאני עורך את השולחן והצלחת קצת עקומה והכוס לא במקום.
ואני יודע שכשאני מוריד כביסה לוקח לי רבע שעה ולא 3 דקות.
ואני יודע שאני לובש את החולצה בבוקר הפוך זה מעקב אותנו-אז אולי נתאמן אחה"צ לשים חולצה כמו שצריך?
ואני יודע שאת רוצה לשטוף לי ידיים כדי שלא אטפטף על כל הרצפה במטבח ויהיו לך שחורים כאלה ברצפה.
אבל אמא בבקשה תנסי.
ואבא, תעזור לאמא לנסות, אל תרחיק אותי כשאתה צובע את הנעליים הגדולות של הצבא, תן לי גם לנסות ואל תשקה לבד את הלואיזה-אני יכול! תן לי לנסות ותגיד לאמא שאני אפילו יכול לנקות ארונות לפסח ולהראות לה כמה אני גדול!
אני יודע שקשה לכם אבל תנסו.
תנסו לתת לי לנסות.
תנו לי ההזדמנות להיות ילד כמו שאני ולעשות זאת בדרכי שלי, למרות האיטיות והקלמזיות שלי-ככה זה ילדים. כל החברים שלי כאלה.
כל פעם תתנו לי לעשות משו אחד בעצמי.
רק אחד.
תהיו לידי.
תראו לי.
תתקנו אותי-אבל בחיוך.
תשמרו איתי על קשר עין כי אני עוד צריך אתכם פה קרוב.
תאמינו בי.
תסמכו עליי.
אבל באמת.
כי יום אחד אני אגדל ואצטרך להאמין בעצמי-בעצמי.
ממני
הילד שסומך עליכם
הילד שסומך עליכם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה