בגן-
"אתה בוגר אל תבכה"
נכון אתה בוגר? בוגרים לא בוכים!"
"אתה בן 3 אתה בוגר חמודי"
"את בוגרת ואת נכנסת יפה לגן חמודה"
"מי מראה לי כמה הוא בוגר?"
"ויתרת לשולה על הצבע האדום? איזו בוגרת את"
............
בבית-
"איזו בוגרת את שזרקת את החיתול של...לפח"
"מי בוגר ואוסף את המשחקים?"
"אבל את בוגרת ואת צריכה להבין שאמא אמרה רק אחד"
"אתה בוגר ותפסיק לבכות על כל שטות!"
"מי בוגר של אבא?"
"אתה בוגר אל תבכה"
נכון אתה בוגר? בוגרים לא בוכים!"
"אתה בן 3 אתה בוגר חמודי"
"את בוגרת ואת נכנסת יפה לגן חמודה"
"מי מראה לי כמה הוא בוגר?"
"ויתרת לשולה על הצבע האדום? איזו בוגרת את"
............
בבית-
"איזו בוגרת את שזרקת את החיתול של...לפח"
"מי בוגר ואוסף את המשחקים?"
"אבל את בוגרת ואת צריכה להבין שאמא אמרה רק אחד"
"אתה בוגר ותפסיק לבכות על כל שטות!"
"מי בוגר של אבא?"
בוגר. בוגרת. התבגרנו.
שורש ב.ג.ר.
ללא ספק השורש הכי נפוץ החל מהראשון בספטמבר ועד בכלל.
לא יודעת מה איתכם, במקומם, הייתי מתבעסת להתבגר.
מצפים מהם להיות בוגרים בגיל 3.
מצפים מהם לא לבכות בפרידה בבוקר כי הם "בוגרים".
מצפים מהם להיות צריכים ומוכרחים בשם ה"התבגרת".
מצפים מהם לאסוף משחקים כי הם "בוגרים"(שמישהו יגיד לי מה הקשר).
אנחנו לא מפסיקים להגיד להם כמה הם בוגרים וגדולים כשלמעשה הם בכלל לא ובשם אותה בגרות כביכול אנחנו אומרים/דורשים מהם לא לבכות כשנפרדים,לקחת את החיתול של האח הקטן לפח, להתקלח, לצחצח שיניים, לא לפספס בגן פיפי/קקי, להסתפק בעוגיה אחת בבוקר ולעשות כל מה שאמא ואבא אומרים כי אתה בוגר.
שורש ב.ג.ר.
ללא ספק השורש הכי נפוץ החל מהראשון בספטמבר ועד בכלל.
לא יודעת מה איתכם, במקומם, הייתי מתבעסת להתבגר.
מצפים מהם להיות בוגרים בגיל 3.
מצפים מהם לא לבכות בפרידה בבוקר כי הם "בוגרים".
מצפים מהם להיות צריכים ומוכרחים בשם ה"התבגרת".
מצפים מהם לאסוף משחקים כי הם "בוגרים"(שמישהו יגיד לי מה הקשר).
אנחנו לא מפסיקים להגיד להם כמה הם בוגרים וגדולים כשלמעשה הם בכלל לא ובשם אותה בגרות כביכול אנחנו אומרים/דורשים מהם לא לבכות כשנפרדים,לקחת את החיתול של האח הקטן לפח, להתקלח, לצחצח שיניים, לא לפספס בגן פיפי/קקי, להסתפק בעוגיה אחת בבוקר ולעשות כל מה שאמא ואבא אומרים כי אתה בוגר.
אז באתי להזכיר לי ולכולנו, הורים לילדים בגיל הרך(וגם קצת אחרי), הילדים שלנו לא בוגרים בכלל.
הם קטנים,הם תלויים בנו, אנחנו כל עולמם, פרידות קשות להם כמו שהם קשות לנו, הם בוכים כי זו דרכם להביע רגשות, זו דרכם להגיד "קשה לי".
האם אין מקום לילד לבכות בלי שיגידו לו כמה הוא בוגר? מה אנחנו היינו רוצים שיגידו לנו ברגע של פרידה?
"אויש נו את כבר בת 30 אחותי תפסיקי לבכות! כולה מילואים שבוע והוא חוזר!"
או-
"וואו אני מזה מבינה אותך, אבל הוא יחזור הכל יהיה בסדר".
וביום שהצלחנו באיזשהו פרוייקט בעבודה מה היינו רוצים לשמוע? "כמה את בוגרת!" או "וואו את פשוט מעולה בלנהל אנשים!".
כך גם עם הילדים שלנו, תהיו ספציפים, ככל שנהיה יותר מדוייקים במחמאה/מילה טובה כך הילד ירגיש שמכירים בו, שרואים אותו, את הדברים הטובים שבו, נחזק בו את תחושת המסוגלות ואת האמונה בעצמו ובמה שהוא.
במקום "אתה בוגר תאסוף את המשחקים" תגידו-
"חמודי,זה הזמן לאסוף את הלגו".
במקום "אתה בוגר אל תבכה. אמא רק הולכת לעבודה וחוזרת", תגידו -
"קשה לך שאמא הולכת, אני מבינה מתוקה שלי, אני אחזור לקחת אותך בסוף היום".
תכירו ברגשות שלהם,זה מה שיהפוך את השיח בבית שלכם וביניכם לאמפתי, פתוח, מזמין ונעים.
הם קטנים,הם תלויים בנו, אנחנו כל עולמם, פרידות קשות להם כמו שהם קשות לנו, הם בוכים כי זו דרכם להביע רגשות, זו דרכם להגיד "קשה לי".
האם אין מקום לילד לבכות בלי שיגידו לו כמה הוא בוגר? מה אנחנו היינו רוצים שיגידו לנו ברגע של פרידה?
"אויש נו את כבר בת 30 אחותי תפסיקי לבכות! כולה מילואים שבוע והוא חוזר!"
או-
"וואו אני מזה מבינה אותך, אבל הוא יחזור הכל יהיה בסדר".
וביום שהצלחנו באיזשהו פרוייקט בעבודה מה היינו רוצים לשמוע? "כמה את בוגרת!" או "וואו את פשוט מעולה בלנהל אנשים!".
כך גם עם הילדים שלנו, תהיו ספציפים, ככל שנהיה יותר מדוייקים במחמאה/מילה טובה כך הילד ירגיש שמכירים בו, שרואים אותו, את הדברים הטובים שבו, נחזק בו את תחושת המסוגלות ואת האמונה בעצמו ובמה שהוא.
במקום "אתה בוגר תאסוף את המשחקים" תגידו-
"חמודי,זה הזמן לאסוף את הלגו".
במקום "אתה בוגר אל תבכה. אמא רק הולכת לעבודה וחוזרת", תגידו -
"קשה לך שאמא הולכת, אני מבינה מתוקה שלי, אני אחזור לקחת אותך בסוף היום".
תכירו ברגשות שלהם,זה מה שיהפוך את השיח בבית שלכם וביניכם לאמפתי, פתוח, מזמין ונעים.
מאחלת לכולנו להיות תמיד קשובים ופתוחים לילדים שלנו
❤
❤
אפרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה