#מחשבה_יוצרת_מציאות
היום זה היכה בי.
היום הדבר הזה התחדד לו עוד יותר.
והדהד לו כל היום בראש.
זה לא שלא ידעתי.
ידעתי. אבל האסימון נפל לי היום.
המנהלת שלי העבירה לנו הכשרה נפלאה על כוחן של מחשבות.
אני עובדת עם ההורים בקליניקה בדיוק על זה.
על המחשבה שלהם.
על מה שהם חושבים על הילד שלהם.
ועל איך שהם מתבוננים בו או בה.
אני לא מנחת הורים שמדברת בשפה של "קחו כלים וניפגש פעם הבאה".
כלים תוכלו למצוא בגוגל ב"שאל אותי כיצד".
אני מאמינה בתהליך פנימה, תהליך שמנסח את הזהות ההורית של האנשים שאני פוגשת.
רק ככה יגיע שינוי אמיתי. עמוק. מאפשר. ולא קוסמטי.

ואני דווקא אדבר עליי ולא על הלקוחות שלי.
איילת, בת ה4 וחצי שלי, אהובת ליבי ונפשי.
ילדה מלאה בקסם, חכמה, כישרון ואהבה-
המראה של חיי.
המראה שלי.

הבוקר שלנו החל באיחור
איילת קמה על רגל שמאל
אני הוספתי טונה של נפט למדורה
העייפות והעומס מכבידים עליי
כמעט כל אחה"צ אני בקליניקה
ובערב אני לומדת או זמינה ללקוחות
בחירה לא פשוטה שלי.
אבל שלימה.
צעקתי.
לא הייתי נחמדה איתה בכלל.
הייתי חסרת סבלנות,
מה שאני יכולה לומר לא קורה לי הרבה,
שריר הסבלנות אצלי התפתח עם השנים בעבודתי עם הורים
ביקשתי
והיא בכתה
צעקתי
והיא בכתה
היא עשתה פיפי על הרצפה כי השירותים היו תפוסים
וזה קרה 5 דקות לפני שהיינו אמורים לצאת
וזהו.
נשברתי.
צעקתי כ"כ חזק שכבר לא הכרתי את עצמי.
ישי הביט בי המום.
טל החלה לבכות.
נכנסתי לחדר, בכיתי.
תוך כדי שלחתי לאיש הודעה שכבר היה בבסיס מאמש.
שנמאס לי.
והילדה הזו מוציאה לי את המיץ.
שאני לא מוצאת בה דבר אחד טוב.
ודי כבר.
מתפרקת.
נרגעתי. נשמתי.
חיבקתי.
שמתי בגן.
יצאתי מהגן ושוב בכיתי.

בכיתי שאין בליבי מחשבה אחת טובה על הבת שלי.
בכיתי שהיה בי כ"כ הרבה כעס על הילדה שלי, שסה"כ רצתה אמא מחבקת וסבלנית באותו רגע וביקשה את זה-בדרכה.
ואז לקוחה מתקשרת אליי בבוקר ואומרת לי "את בטח אמא מדהימה" ואני מהנהנת לעצמי ואומרת לעצמי כמה אני לא.
ושוב,
כמה כח יש למחשבה.
שלילית
או
חיובית.

וכאילו משמים נשלחה לי ההכשרה של המנהלת שלי, על כח המחשבה.
כמה כח יש בלחשוב טוב.
בלראות את הטוב בהם.
בלי כל השכבות והמסכות.
נחשוב שהם עקשנים-הם יהיו כאלה
נחשוב שהם דעתנים-הם יראו לנו מה זה
ממש נבואה שמגשימה את עצמה.
לא סתם יש בכח המחשבה לרפא, לאהוב ולגרום לאנשים להרגיש טובים ונפלאים כמו שהם.

זו הייתי אני להיום.
אלה התובנות שלי.
אלה החולשות שלי.
הבחירות שלי.
מה שאני.
טועה, נופלת, צועקת, בוכה,קמה, שוב נופלת
ואז שוב קמה.

ואת איילת אני אוהבת בכל ליבי.
היא יודעת זאת.
אני יודעת.
והיא תדע שהיא גדלה לאמא שיודעת לבקש-
סליחה.
ולומר טעיתי.
ולהבטיח לה שכל יום אמא תכתוב עליה שני דברים טובים בסוף היום.

כי בכח המחשבה של אמא שלה לרפא הכל.
גם את הטעויות.