חמץ.
*ח*ייבת
*מ*וכרחה
*צ*ריכה.
שלושת מילות הקסם שלנו, האמהות המושלמות.
שרוצות שהכל יהיה מתוקתק
שהילדים תמיד יקשיבו
ולא יתחצפו
ויגידו לנו כמה אנחנו חכמות
ודואגות
שהכביסה תמיד תהיה מקופלת
שילכו לישון יפה כל ערב ולא יקומו בלילה
שהכלים בכיור לא יחכו לבוקר
שלא נצעק
ולא נתעצבן
שנהיה תמיד מכילות,סבלניות ומהממות
ולא פחות חשוב-רזות
שתמיד תהיה ארוחה חמה וסלט קצוץ דק-דק על לארוחת הצהריים.

כי אנחנו חייבות מוכרחות וצריכות להוכיח לעולם שאנחנו יכולות הכל.
שאנחנו נשים ונשים יכולות לעשות שני דברים יחד ולצלוח את זה בקלות.
שיש לנו כוחות על.
ללדת ובאותו שבוע ולקום למחרת לקחת את הילד הגדול לגן.
לקום לעבודה בבוקר מאופרות ומחוייכות
להגיע הביתה אחרי יום עבודה ותמיד להיות מפוקסות
את אישה-את חייבת.
את אישה-את מוכרחה
את אישה-ואת צריכה
להיות 100 אחוז מהזמן עדינה, מתוקה, יפה, חדה ורזה.
את אישה?
את אמא?
דעי לך שלנצח תידרשי להיות מושלמת.
ולנצח תצטרכי להוכיח שאת ראויה לתואר הזה.

ואז מגיע חג פסח ומזכיר לנו שאת החמץ הזה
את המוכרחות והצריכות אנחנו מחוייבות לבער.
להוציא מתוכנו.
להיות אנחנו בלי כל הצריכות הזה.
בלי לחשוב מה אנחנו צריכות
או מה אנחנו חושבות שאנחנו חייבות
אלא פשוט להיות אנחנו
סלחניות על מה שלא הספקנו היום
ואולי גם לא נספיק מחר.

לאהוב את מי שאנחנו
את הלא-מושלמת שאני
ושאין לי שום צורך להוכיח לאף אחד
כמה אני טובה
ככה כמו שאני

אני לא חייבת כלום
לא מוכרחה כלום
לא צריכה כלום
ואת החמץ הזה אני מבטיחה להבעיר מתוכי.

לילדים שלי יש אמא לא מושלמת
לבעלי יש אשה לא-מושלמת
למקום העבודה יש עובדת לא מושלמת
ללקוחות שלי בעסק יש מנחת הורים לא מושלמת
להורים שלי יש בת לא מושלמת
לאחים שלי יש אחות לא מושלמת
לחברות שלי יש חברה לא מושלמת

וככה אני הכי טובה.
כשאני לא מושלמת.
לא חייבת.
לא מוכרחה
ולא צריכה
לאף אחד.

קודם כל לעצמי.