אז כמו שהבטחתי הפינה שלי #שעת_סיפור יוצאת לדרך.

אחרי התלבטויות רבות עם איזה ספר ילדים להתחיל ובעזרתה של אחותי הנפלאה התקבלה ההחלטה להתחיל בסיפור ילדים מוכר, קלאסיקה ישראלית נפלאה ואהובה על כולנו-

אליעזר והגזר🥕
מאת-לוין קיפניס.

תשארו עד הסוף כי זה הולך להיות מסר מאד לא בנאלי.

תקציר למי שבמקרה שכח-
סבא אליעזר הוא גנן, יש לו גינה ובה הוא שותל גזר.
לאחר כמה שבועות הגזר גדל וסבא אליעזר ניסה להוציא את הגזר מהאדמה והוא לא צלח. הגיעה סבתא אלישבע, הנכדה אביגיל, הבה הב הכלב, לקיק החתול והעכבר עדיין לא יצא.
האחרון שהגיע היה העכבר והופ הגזר יצא.
כולם שמחו, גירדו את הגזר ואכלו לתאבון.
העכבר,החתול והכלב קיבלו דיסה מתוקה וכך הסיפור נגמר.

יש כאן מסר גלוי שכולנו יודעים לשנן יפה מאד-
מסר של שיתוף פעולה מסר נוסף סמוי קטן שלא משנה הגודל אלא הרצון והמאמץ (דווקא העכבר הוא זה שבזכותו הצליחו להוציא את הגזר) וכמובן עוד כל מיני מסרים של עבודת צוות וכד'.
שניהם מסרים חשובים.

אבל אני דווקא רוצה להתמקד במסר אחר, מסר משמעותי שקורה בסוף הסיפור.

את סוף הסיפור אנחנו קוראים בד"כ ברפרוף ולא מספיק שמים לב, בעצם מה קרה בסוף?
העכבר, החתול והכלב לא יכולים לאכול גזר, אז סבא אליעזר הגיש להם דייסה מתוקה.
זה נראה לנו מובן מאליו, ברור וכאילו מן "נו מה את רצינית אפרת, זה המסר?"

ואני אומרת כן.
כן זה המסר.

חמלה.
כמה יופי יש במילה הזו וכמה שהיא לא מובנת מאליה.
כלפי בעלי חיים, כלפי אחים, כלפי חברים, כלפי סתם קבצן ברחוב, משפחה קרובה או רחוקה.
חמלה בניגוד למה שאנחנו הרבה פעמים חושבים אין פירושה רחמים.

חמלה במילון-
ביטוי של טוב־לב מיוחד כלפי הסובל. חמלה נובעת מתוך אמפתיה.

אמפתיה במילון -היא תהליך פסיכולוגי, רגשי-שכלי, שבו אדם קולט ומבין במידה מסוימת את מצבו הנפשי של הזולת. תהליך זה דורש יכולת לקלוט ולהבין מצבים נפשיים של הזולת, הנקראת יכולת אמפתית.
היכולת שלנו לשים את עצמנו במקום של מי שעומד מולנו.

ילדים נולדים עם התכונה הזו בבסיס הנפש שלהם, לעיתים אנחנו אלה המחוספסים שרואים נמלים ברחוב ודורכים, שומעים יללות של חתול קטן אבל עוברים הלאה, עוברים ליד קבצן ונו..הוא בטח נרקומן וגם על הילד האלרגי מהגן של הבת שלנו יש לנו הרבה מה להגיד ו"אוף! נמאס כבר אי אפשר למרוח לו כלום בלחם בגללו!".

אנחנו לא שמים לב כמה היומיום שלנו מציב לנו הזדמנויות להביע חמלה ואמפתיה לאחר, אנחנו עוברים לידם ולעיתים אנחנו פשוט שוכחים.
לדאוג למי שסביבנו.
לשים לב לפרטים הקטנים.
לצרכים של האחר.
להביע אמפתיה כלפי הילדים שלנו שלומדים דרך אותה דוגמא אישית.
להיות אנשים שחיים ככה.
כדרך חיים.
ממש כמו סבא אליעזר שיכל בקלות לשכוח אותם, לזרוק להם אולי כמה חתיכות גזר ולהגיד "מה אבל נתתי", ברגע הזה הוא בחר אחרת, הוא בחר לחמול וגם על הדרך להשיב תודה על העזרה שלהם.

ואיך נהפוך את כל זה לשיח עם הילדים שלנו, בני 3 או 4?
אילו שאלות נשאל? ואיך נכוון את הילדים ליצירת שיח משמעותי?

-איזה מעשה טוב סבא אליעזר עשה עם החיות?

-אילו תכונות היו בסבא אליעזר?

-מה את\ה חושב\ת על זה?

-מה אנחנו לומדים מסבא אליעזר?

-האם אתה נזכר במעשה טוב שהביע אמפתיה כלפי האחר?

הסבירו לילד מה היא אמפתיה במילים פשוטות-להבין מה החבר מרגיש, לעזור לו, אל תסתבכו יותר מדי, גם אם זו לא בדיוק ההגדרה-לגילאים שלנו זה מספיק.
תחברו את זה לחיי היומיום של הילד שלכם.
אל תדברו גבוה מדי, שיח פשוט ונעים עושה עבודה נפלאה.
תנו לילד שלכם לשתף מעצמו, לשאול שאלות, פיתחו ביחד עוד ספר או גוגל וקיראו משהו יחד או ראו סרטון יחד.
תנו דוגמאות מחיי היומיום שלכם והמלצות לפעולות שמביעות אמפתיה כלפי האחר ביומיום, לדוגמא: לעזור לחבר שנפל, לשבת ליד חבר שלא רוצים לשבת לידו, לא לדרוך על נמלים ברחוב, אם לילד שלכם יש חיית מחמד הרגילו אותו לתת לו אוכל קודם כל או להוציא אותו לטיול וכן על זו הדרך.

כמה דגשים-
כדי שמסר ייטמע בילד דרך סיפור צריך לחזור ולקרןא את הסיפור כמה פעמים, פתחו שיח שוב ושוב על הנושא וכל פעם נסו לשכלל ולעבות את הנושא דרך שאלות מאתגרות יותר, בהתאם כמובן לגיל הילד.

בנוסף, כל סיפור הוא הזדמנות ליצירה או פעילות משותפת-
זה יכול להיות דף צביעה חפשו בגוגל, מחברת מעשים טובים, פיסול בפלסטלינה, "מסעדה" בה אתם מזמינים 2 חברים לאכול סלט גזר שהילד שלכם הכין ועוד ועוד.

תהיו יצירתיים סומכת עליכם 😊

עד כאן להשבוע.
מקווה שהחמתם ונהנתם❤
מוזמנים לשתף, לתייג ולהזמין חברים ללמוד יחד על סיפורי ילדים.

ניפגש בשבוע הבא ב #שעת_סיפור על ספר נוסף.

באהבה רבה, שלכם,

אפרת וקסלר.